רַבִּי שְלֹמֹה הַלֵוִי אַלְקַבֵּץ

(1584-1505)

רבּי שלֹמֹה בֶּן רבּי מֹשֶה הַלֵוִי אַלְקַבֵּץ היה מְקוּבָּל וּפַייטָן צְפָתִי. נוֹדַע בִּזכוּת  פּיוּטוֹ "לְכָה דּוֹדִי", שהוּכְנס לְכָל סידוּרֵי התפילה. עיקַר פּעילוּתוֹ וּתרוּמָתו  – בִּתחוּם חוֹכְמַת הנִסתָר.

רבּי שלֹמֹה היה בן למשפחה של מגוֹרְשֵי סְפָרָד. הוא נוֹלד, כּכָל הַנִראֶה, בסָלוֹניקי. כּשֶהיה בן 25 לְעֵרך נישָׂא לבִתו של אחד מעשירֵי סָלוֹניקי ונָסע לעיר אַדריאָנוֹפּוֹל, שֶבָּה יָשב רבּי יוֹסֵף קָארוֹ. באותה תקוּפה כּבָר נֶחשב גדול בַּתורה, וסִיים את כּתיבת סִפרו הרִאשון, "מנוֹת הַלֵוִי". באַדריאָנוֹפּוֹל הֵחֵל לַעסוֹק בתוֹרַת הסוֹד ובקַבָּלָה, וּבְגיל שלושים עָבַר לאֶרץ ישׂרָאל. באותם ימים היתה העיר צְפַת מֶרכָּז של חוֹכְמַת הנִסתָר היהוּדית, ורק טִבְעִי הוא שֶרבּי שלֹמֹה הִגיע לְשָם. הוא הֶאֱמין שרַק בָּאָרֶץ מִתגַלים סודות הקַבָּלה. 

סוג תצוגה
מיין לפי
מציג יצירות בעמוד