פְיוֹדוֹר דוֹסְטוֹיֵיבְסְקִי

(1881-1821)

פְיוֹדוֹר מיכָאִילוֹביץ' דוֹסְטוֹיֵיבְסְקִי נולד במוֹסְקבָה למשפחת בעלי אחוזות שירדה מנכסיה; אביו, רופא צבאי, נרצח באכזריוּת בידי צמיתיו (איכרים שעבדו את אדמותיו), ורֶצח זה היה המֵניע העיקרי לעיסוקו, האוֹבּסֶסיבי כמעט, של דוסטוייבסקי בפֶשע ובאלימוּת. 

דוסטוייבסקי היה חובב סֵפר נלהב מגיל צעיר מאוד, ואת שנות לימודיו בבית הספר בילה כמעט לַחלוּטין בקריאת ספרים. הוא למד בבית ספר להנדסה צבאית בסַנְקְט פֶּטֶרבּוּרג, וּבתום לימודיו שֵירֵת כמהנדס בצבא הרוסי. ב-1844 עזב את הצבא כדי להקדיש את עצמו לכתיבה. יצירתו הראשונה, "חֵלכָּאים ונִדכָּאים" (1846), עוררה תשׂומת לב רבה, ובעקבותיה החל לכתוב את הרומן הראשון שלו. ב-1849 נאסר בשל פעילותו בארגון סוֹציָאליסְטי ונידון למוות, אך ברגע האחרון קיבל חנינה והוגלה.

מַאסרו בסיבּיר (1854-1850) וההתעוררות הדתית שחווה בתקופה זו השפיעו רבות על התפתחותו כסוֹפר וכהוֹגֶה.

 השאלות שהעסיקו את דוסטוייבסקי – תוֹקפּם של מושגים כמו טוב ורע, אמונה באלוהים והדרך לגאולה – נראות לנו כיום בעיות פילוסופיות יותר מאשר מעשיות. אולם ברוסיה של המאה ה-19 שאלות אלה ריחפו בחלל האוויר ועוררו עניין ציבורי. לאחר מות אשתו והתמוטטות העיתון שלו, התמכר דוסטוייבסקי להימורים, ובשל כך עזב את רוסיה. ב-1866 התפרסם סִפרו "החֵטא ועונשו". יצירה זו פורשׂת בפני הקורא מִגוון דמויות שונות בחֶברה הרוסית, ומתעמקת בתהליכים הפסיכולוגיים המתחוללים בנפש הגיבור, רַסְקוֹלְניקוֹב.

דוסטוייבסקי היה חולה במחלת הנפילה, וסימניה ניכּרים ביצירותיו. נראה כי היה אַנטישֵמי, והִרבָּה להשמיץ את ה"ז'יד" (יהוּדוֹן), את אופיו, את אורח חייו ואת מסורתו.

.דוסטוייבסקי נחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה ה-19, ונודעה לו השפעה רבה ביותר על הסִפרות העולמית