אַהֲרֹן זְאֵב הָיָה סוֹפֵר, מְשׁוֹרֵר וְעוֹרֵךְ עִתּוֹן "דָּבָר לִילָדִים". זְאֵב רָצָה לְהַעֲבִיר לַיְּלָדִים אֶת אַהֲבָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְנוֹפֶיהָ, לְעוֹנוֹת הַשָּׁנָה, לְחַגֵי יִשְׂרָאֵל וְלַהִתְיַשְּׁבוּת בָּאָרֶץ.
כָּזֶה הוּא הַשִּׁיר "עֵץ נָטַעְתִּי", הַמְּסַפֵּר עַל הַחִבּוּר לָאָרֶץ בְּאֶמְצָעוּת עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה.
וְכָךְ כָּתוּב בְּשִׁירוֹ: "אֲנִי וָאַתְּ, קְשׁוּרִים לָעַד, בַּנֶּטַע הָרַךְ"...
