דְבוֹרָה עוֹמֶר

(2013-1932)

דבורה עומר  נולדה בקיבוץ מָעוֹז חַיים. הוריה התגרשו בילדותה, וכשהייתה בת 11 נהרגה אִמה בתאונת אימוני ירי של "ההגנה". דבורה מספרת: "התחלתי לכתוב כשהייתי בת שמונה. כתבתי יומן על מה שקרה לי בכיתה הקטנה שלי. המשכתי לכתוב מכתבים. כתבתי מתוך געגועים לאבא שלי שעבר לגור בקיבוץ אחר, וגם לאמא שלי, שנהרגה כשהייתי בת 11. המשכתי לכתוב יומן עד גיל 17." יומן זה פורסם בעיתון  דבר לילדים" כמדור בשם "דַפֵּי תָמָר"‏, ומאוחר יותר הפך לסדרה של ספרים. זו הייתה ההתחלה שבעקבותיה באו עשרות ספרים נוספים, ועומר היתה לאחת הסופרות האהובות על הילדים ובני הנוער בישראל. רבים מספריה של עומר הם ביוגרפיות המעובדות לקריאת בני נוער ועוסקות בדמויות מתולדות הציונות והיישוב העברי, כמו: הבכור לבית אב"י ו"שׂרה גיבורת ניל"י. ספרים אחרים עוסקים בבעיות התבגרות של ילדים ובני נוער.

אחדים מספריה של עומר הומחזו והיו להצגות ילדים מצליחות בתיאטרון לילדים ולנוער.

דבורה עומר זכתה בפרסים רבים על פועלה בתחום ספרות הילדים והנוער, ביניהם פרס ישראל ופרס אקו"ם על מפעל חיים.